סוד המזוזה

כותבת התוה"ק:  "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשִנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְעָרֶיךָ".

ומכאן נלמדת מצות מזוזה, ועל זה כותב החינוך (מצוה תכ"ג מצות מזוזה) וזת"ד: ענין המזוזה הוא שכותבין שתי פרשיות מן התורה בקלף אחד, והן "שמע" עד "ובשעריך", "והיה אם שמוע" עד "על הארץ", וקובעין אותה במזוזת פתח הבית.

משרשי המצוה: להיות זכרון לאדם באמונת השם בכל עת בואו לביתו וצאתו, כי כח הגוף גדול מן הנפש וציונו הקב"ה שומרים גיבורים סביב הנפש להגן עליה כדי שהאדם לא ימשך אחרי התאוות החומריות וע"כ ציונו לבל נפסיק בדברי תורה מפינו יומם ולילה ושניתן ארבע ציציות בארבע כנפות כסותינו ומזוזה בפתחינו, ותפילין בידינו ובראשנו, והכל להזכירנו למען נחדל מעושק ידינו ולא נתור אחר עינינו ואחר יצר מחשבות לבנו. ונכתב בגמרא (מנחות ל"ג) אמר רבי זירא אמר רב מתנא אמר שמואל מצוה להניחה בתחילת שליש העליון, אמר רבה מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים, מאי טעמא? רבנן אמרי כדי שתפגע בו מצוה מיד.

מי הקדימני ואשלם?

על מצוה זו וכמותה כותב המדרש (ויק"ר כז' ב') וזת"ד:  ר' תנחומא פתח (איוב מא) "מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא" רוח הקודש אומרת מי הקדימני ואשלם? מי קִלֵס לפני עד שלא נתתי לו נשמה? מי מִלֵל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר? מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג? מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית? מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום? מי עשה לי לולב עד שלא נתתי לו דמים? מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית? מי הפריש לפני פאה עד שלא נתתי לו שדה? מי הפריש לי תרומה עד שלא נתתי לו גורן? מי הפריש לפני חלה עד שלא נתתי לו עיסה? מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה? עכל"ל.

אם כן בבסיס המצוה הזאת הוא ההודאה לקב"ה על שנתן לנו מחסדו, ומשלו אנו עושים את מצוותו.

בדיקת מזוזות

המזוזה היא ההגנה של הבית (כפי שנרחיב בהמשך) ועל כן חשוב שיהיו המזוזות בבית כשרות, שכן דורשת הגמרא (שבת לב:) שבעוון מזוזה בניו של אדם מתים דכתיב: "וכתבתם על מזוזות ביתך", וכתוב אחריו "למען ירבו ימיכם וימי בניכם", דהיינו ח"ו אם לא כתבתם על מזוזות ביתך יקוצרו ימיכם וימי בניכם.

ולכן צריכים לבדוק המזוזות אם הם כשרות וכמ"ש בגמרא (יומא יא) תניא מזוזת היחיד נבדקת פעמים בשבוע (בשבע שנים) ושל רבים פעמים ביובל (פרש"י: כל דבר רבים אין להטריח עליו הרבה שאם תטריח יהא כל אחד אומר יעשו חבריי) ואמר רבי יהודה מעשה בארטבין (בודק מזוזות, שם האיש ואמרי לה ע"ש האומנות) אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של ציפורי (בשעת גזירת מלכות שגזרה שמד על ישראל) וּמְצָאוֹ קָסְדוֹר אחד (פקיד רומי) ונטל ממנו (קנס) אלף זוז. עכל"ל.

ואולי הדגישה הגמרא גודל הקנס להראות שהיו מוסרים נפש על מצוה זו שאעפ"י שהיה קנס גדול על בדיקת מזוזות, היו ממשיכים ובודקים.

מעשה באדם שהשכיר את ביתו ונטל את המזוזה וקבר את אשתו ושני בניו

כותבת הגמרא (ירושלמי מסכת מגילה דף לד) השוכר בית ישראל צריך ליתן מזוזה, השוכר בית מעכו"ם צריך ליתן מזוזה, וכשהוא יוצא (דהיינו עוזב את הבית) נוטל (את המזוזה ולא משאירה לגוי) ובשל ישראל אסור לעשות כן, רבי יעקב בר אחא בשם רבי יאשיה מפני מעשה שאירע מעשה באחד שנטל והיה קובר את בניו.

וכן בגמרא (בבא מציעא דף קב) תנו רבנן המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה  (כי המזוזה חובת הדר כנדרש במנחות לד "על מזוזות ביתך" דרך ביאתך, למי שיוצא ונכנס לה, זה הדר בה) וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא, ומנכרי (אם השכיר) נוטלה בידו ויוצא, ומעשה באחד (שהשכיר מיהודי) שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו.

ויש כח במזוזה להציל עיר מלהיות עיר הנידחת כמ"ש בגמרא (סנהדרין עא) דתניא רבי אליעזר אומר כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת, מאי טעמא? אמר קרא: "ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה ושרפת באש", וכיון דאי איכא מזוזה לא אפשר דכתיב: "לא תעשון כן לה' אלהיכם".

הערת המגיה: ומכאן מוסר ולקח גדול לכוחה של מצוה אחת להציל עיר שלמה, ולא יאמר אדם, אם איני יכול לקיים כל תרי"ג מצוות בשלמות, לא אקיים כלום, אלא "כל שבכוחך לעשות עשה", ואפילו מצוה קלה ומצוה קטנה  שאין אתה יודע כוחן ושכרן של מצוות כמ"ש דוד המלך ע"ה (תהילים קי"ט) "ולכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצוותך מאד".

פתח המצוין במזוזה הקב"ה שומרו מבחוץ

כותב הזוה"ק (זוהר חדש מדרש רות מאמר מצות מזוזה) וזת"ד: רבי נהוראי ורבי יהודאי נפגשו תחת אילן אחד בשדה, והיו יושבים. בתוך כך ראו בחור אחד שבא והיה טועה בשדה. אמר רבי יהודאי: או שאותו אדם טועה בשדה, או שהוא שודד, או מפחד מאיתנו. אמר רבי נהוראי: השכינה עימנו. קום. קמו, נתנו עליו קול. כיון שראה אותם, קרב אליהם. אמר רבי נהוראי: מי אתה? אמר להם מפני שלא שאלתי שלומכם אינכם מכירים אותי? אני יהודי ואני טועה עכשיו בשדה זה, ולא שאלתי בשלומכם שחשבתי שאולי רשעים אתם, וכתוב: "אין שלום אמר ה' לרשעים", ואז לא הכרתי אתכם, עד שראיתי בכם כנפי מצוה (של ציצית) ואני שמח. עתה שלום עליכם חכמים!!.. ישבו תחת האילן. אמר רבי יהודאי נעסוק בעבודת אדוננו ונפתח בתורה.

פתח רבי יהודאי ואמר: "וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך". "מזוזת" כתוב (בכתיב חסר) מה הטעם? אלא אשריהם ישראל שהם מצוינים תמיד במצוות בשבתם ובלכתם, בשכבם, ובקומם, שכתוב: "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", ושיהיו ישראל מעוטרים בתורה ובמצוות, כדי שידבקו תמיד בקב"ה, שכתוב: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום". וכל הדבק בקונו אינו ניזוק לעולם. ולא עוד אלא ששני מלאכי השרת מלוין לו לאדם, אחד מימינו ואחד משמאלו שכתוב: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", ולא עוד אלא שאם תמיד מצוי במצוה, כביכול, שהקב"ה נעשה לו כשומר שנאמר: "ה' שומרך".

מה עושה הקב"ה? נוטל מלאך אחד ההולך בימינו ומעמידו לפניו, והוא עומד במקומו שנאמר: "ה' צלך על יד ימינך", ואותו מלאך שהוא משמאלו מעמידו אחרי האדם, והקב"ה מימין ומשמאל, נמצא האדם נשמר מכל צדדיו, מי יוכל להזיק אותו? ועל זה צריך שלא יהא האדם מצוי בלא תורה ובלא מצוות אפילו שעה אחת. (וזכות של כל אחד מישראל ששם מזוזה ) בביתו, הקב"ה שומרו מבחוץ והאדם מבפנים.

ושנינו, אמר רבי יוסי בר יהודה, פֶּתָח המצוין במזוזה, אין מזיק ואין שטן ואין פגע רע מתקרב אליו, מפני שהקב"ה שומר את הפתח, ואפילו בשעה שנותן רשות למלאך המשחית לחבל זוקף עיניו ורואה שְשֵם שדי עומד על הפתח כמ"ש: "ולא יתן המשחית לבוא אל ביתכם לנגוף", לפיכך צריך האדם שיהא תמיד מצוי במצות מזוזה.

פתח רבי נהוראי בפרשת ציצית ודרש: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם", מה השוני (שכאן כתוב לדורותם מלא ב-ו') ובשבת כתוב: "לעשות את השבת לדרתם" (בכתיב חסר). ששנינו: תקנו פרשת ציצית בקריאת שמע (אבל) בדירתו של אדם (במזוזה) נמצא פרשת קריאת שמע חוץ מפרשת ציצית (שאינה כתובה במזוזה) שחסרה שם, ובמה נשלמת (הקריאת שמע), אלא כשאדם מתעטף בביתו בציצית ויוצא בו לפתחו הרי נשלם (ועל כן כתוב לדורותם ב"על כנפי בגדיהם לדורותם" בכתיב מלא כי הוא משלים את הכתוב במזוזה, ולכן מה טוב עושים אלו היוצאים מביתם בבקר עטופים בטלית ותפילין). והקב"ה שמח בו ומלאך המות זז משם והיינו "לדרתם" שיהיה שלם. ויצא מפתח ביתו במצוה זו, ומלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל נזק. מאיפה לנו? ממה שכתוב "מזוזת", מאותיותיו משמע זז-מות, שלא נִתָּן רשות לחבל וזז מפתחו. עכל"ל.

ופירוש דברי הזוה"ק "לעשות את השבת לדרתם" – בשביל דירתם, כי שבת היא שלימות הבריאה ובה נשתלם מעשה בראשית, אבל הבריאה נבראה לכתחילה לא מושלמת בסוד "אשר ברא אלהים לעשות", שעל האדם, במעשיו, להשלימה ועל כן בלבוש ציצית ובמזוזה שבה כתוב "שמע" נשלמת הדירה.

Leave a Reply