כותבת התוה"ק (דברים כב ו) "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".

פרשת כי תצא

כותב החינוך (מצוה תקמ"ה) וזת"ד: לשלח את האם מן הקן קודם שיקח הבנים שנאמר: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ".

משרשי המצוה: לתת אל לבנו שהשגחת האל ב"ה על בריותיו במין האדם בפרט כמ"ש: "כי עיניו על כל דרכי איש" (איוב לד כא), ובשאר מיני בע"ח במינים בדרך כלל, כלומר, שחפצו ב"ה בקיום המין, ועל כן לא יכלה לעולם מין מכל מיני הנבראים, כי בהשגחת החי והקיים לעד ב"ה על הדבר – ימצא בו הקיום. (ובאמת ראינו שנכחדו מינים כמו צפור הדודו באוסטרליה וכיו"ב, אלא שיש לתרץ שזה בגלל התערבותו של האדם, והצפור הזאת למשל נכחדה בגלל הציד הנרחב שהיו עושים עליה, וכיון שנתן הקב"ה באדם יכולת לרדות בכל חי על פני כדור הארץ יש בידו גם את הכח להכחיד את המין.) ובהניח האדם דעתו על זה יבין דרכי השם ויראה כי המשכת קיום המינים בעולם שלא כלה ואבד אחד מכולם מביצי כינים ועד קרני ראמים, מיום שנבראו הכל במאמרו וחפצו על זה, וכמו כן ידע האדם אשר ישמור מצוות בוראו ויישיר כל דרכיו והוא נקי כפיים ובר לבב תהיה השגחת האל עליו ויתקיים גופו זמן רקב בעוה"ז ונפשו לעד לעוה"ב. ובכגון זה יאמרו חז"ל "מידה כנגד מידה", כי בהיות האיש נותן דעתו כי הקיום והטובה בהשגחת האל בדברים (דהיינו בזכות השגחתו עליהם יש להם קיום וטובה ) ולא בסיבה אחרת (כמו כוחי ועוצם ידי וכיו"ב) אזי יזכה הוא ג"כ שיפנה עליו האל לטובה ויקיים אותו עכל"ל.

מחלוקת

בין הפוסקים האם מצות שילוח הקן היא מצות עשה חיובית, דהיינו שכאשר אדם רואה קן של צפור שעונה על הקריטריונים של המצוה (כפי שיבואר בהמשך) האם הוא חייב לעשות שילוח הקן (כדעת הרשב"א רש"י והשו"ע) או שהיא מצות עשה מעיקרא אבל אינה חיובית, דהיינו שאם אינו רוצה לשלח אינו מחויב, ולגרש סתם את האם מעל בניה, סתם, בלי סיבה הוי אכזריות וצער בע"ח ואסור, וכשיש צורך בדבר לא הוי אכזריות (ולצורך מצוה הוי ג"כ לצורך, וכך שיטת החתם סופר והחזו"א ורבינו בחיי).

"שלח תשלח את האם" – ולא את האב

צריכים לשלח את האם ולא את האב כמ"ש: "והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים". ובאופן כללי האמהות הן היושבות על הביצים לבדן, וכשרוצות לאכול יורדות מעל הקן כמה פעמים ביום ומשאירות הבנים או הביצים לבדם וחוזרות, אבל יש כמה מינים מבין העופות כגון יונה ותור, שביום האב יושב על הקן ואילו האם יושבת מהבוקר ועד הערב, וזאת משום שאינם משאירים הבנים לבד, וביום כשהן הולכות לחפש אוכל בזה הזמן האב יושב בקן. אם כן המשלח יונה באמצע היום סביר להניח שלא קיים את המצוה שכן נראה ששילח את האב ולא את האם, והתורה מצוה "שלח תשלח את האם".

כי יקרא קן ציפור – חייב הקן להיות ברשות הרבים

חייב הקן להמצא ברשות הרבים וע"כ (שו"ע יו"ד רצ"ב) קן המזומן אצלו כגון יונים שדרכן לגדול עם בנ"א בבתים ואווזים ותרנגולים שקננו בבית פטור (מלעשות שילוח הקן). אבל יוני שובך ועליה וצפורים שקננו בטפחים (כלי חרס הבנויים בכתלים אשר שם צפורים יקננו) ובבורות, ואווזים ותרנגולים שקיננו בפרדס חייב (אבל זאת בתנאי) שלא הוגבהה האם מעל הביצים כלל משהיטילתם (ואת זה ניתן לדעת רק אם עומדים על הקן כשמטילה את ביציה, אבל אם עוזבים את הקן כמה רגעים במשך היום כבר אי אפשר לדעת אם לא ירדה בנתיים, כי יכול להיות שירדה וחזרה, כל זאת ביונים שהם ביתיות אבל תורים אם עוזבים את הקן במשך היום שוב לא חוזרים עד הלילה, ולפי זה ברשות היחיד אם מצאנו קן ולא ראינו את ההטלה הרי ספק ירדה, ובכהאי גוונא בטלה מצות שילוח הקן שכן אין זה מזומן כי המקום קונה, כל זה לא שייך כאשר נמצא הקן ברשות הרבים, אלא שאז צריך לדאוג שמשלחים את האם ולא את האב.)

Leave a Reply