כוחות הנפש בהפרעת חוסר קשב וריכוז –  להכיר את פנימיות האתגר

כוחות הנפש בהפרעת חוסר קשב וריכוז – להכיר את פנימיות האתגר

שוב פעם התבלבלנו תוך כדי הניסיון לאתר פתרון לאתגר הניצב ממולנו. התוצאה הנצפית היא שהחברה שלנו מיסדה את השימוש בסמים בקרבנו ובקרב ילדנו. גרוע מכך אנו מציעים לילדנו את השימוש בסמים במקום החיפוש אחר פתרון אחר למילוי הצרכים שלהם. לתווך הרחוק אנחנו נותנים לילדנו שיעור גרוע, שסמים הינם התשובה לבעיות רגשיות. אנו מעודדים דור של צעירים לגדול תוך כדי שהם סומכים על תרופות פסיכיאטריות יותר מאשר הם סומכים על עצמם ועל יכולותיהם האנושיות.

(Talking Back to Ritalin by P.R. Breggin, M.D.)

בכדי להרגיע חלק מסערת הרגשות העולה מקריאת שורות אלה נאמר שהן מצביעות על טעות ובעיה הנובעות מבלבול מאחר והגענו לשלב כזה שקשה לנו לברר את אמיתות הדברים, להתבונן בתווך רחב של עדויות מסוגים שונים, להפריד בין הצורך הפרטי שאני או ילדי זקוקים לו – העומד כנגד צרכים קולקטיביים (אני לעומת כולם) ולהחליט מה נכון לי (או ילדי).

בנוגע לכך נכון מאוד לומר שני דברים עקרוניים:

הראשון – הגורם לבלבול הוא לא אשמתך או אשמתי (הווי אומר הבחירה של הורים רבים בתרופות פסיכיאטריות כמענה לאתגר הקשור בקשב, ריכוז, אימפולסיביות והיפראקטיביות). חשוב מאוד להוריד את הלחץ הזה; א. מאחר והלחץ הזה לא באמת עוזר לנו להתקדם בהתמודדות עם האתגרים ב. הילדים שלנו מבחינים בלחץ הזה ומגיבים אליו. אמנם קצרה היריעה בפוסט זה מלעיין בגורמים הרגשיים הקשורים בהורים המגבירים אצל ילדם את תופעות הקשב והריכוז, אולם רק נציין שברור כיום שתהליך ההתבגרות והתגברות של הילד מותנה בתהליך מקביל אותו אמור לעבור ההורה. כחלק מזה ניכר הצורך להבין את המציאות שחיים בה ולהבחין ברגשות האשם והלחץ שכהורה אתה מפגין. פעם שמעתי ממדריכה אחת שרגע אחר לידת התינוק נולדים גם רגשות האשם. ובנוגע לנושא המדובר, הבחירה של הורה בטיפול בתרופות פסיכיאטריות נובע מכך שהתודעה מוכתבת על ידי גורמים בעלי עוצמה רבה, בין אם כוונתם מסחרית, מניפולטיבית, מקצועית, או נגררת, נטולת זדון, עדיין פעולתם משפיעה על כל אחד ואחת באופן שקשה לפתח דעה עצמאית.

היינו אומרים: נו אז מה הבעיה? שכל אחד יתחיל ייקח אחריות, יתנגד לכוח התודעה המתואר ויפתח דעה עצמאית מבוררת הבנויה על הקווים שתוארו קודם לכן. אך רבים יענו: "ההצעה שלכם יפה מאוד אך כמעט בלתי אפשרית לביצוע! לא בטוח שיש לי כוח להתמודדות הזו". התשובה לכך נעוצה בעבודה של כל אחד ואחת מאיתנו על רגשות האשם ועל הלחץ המופגן בבית וביחסים עם הילדים. לדעת להוריד מהלחץ זהו אחד מן המפתחות הגדולים והחשובים להתפתחות תקינה שלנו ושל ילדנו. (ננסה להעמיק בנושא בהמשך).

השני – עקרון המתייחס לצורך הפרטי שלי ושל ילדי לעומת צרכים העולים מהתבוננות על כולם ומהשוואות בין הכלל לבין הפרט באופן המבטל את ההתייחסות אל אישיות של הילד והעצם האני שבו. זאת אומרת שמתחייבת הבנה ושכנוע שוודאי ישנם צדדים רבים באישיות של המתמודד עם האתגר של קשב וריכוז שאינם באים לידי ביטוי. מתוך תסכול, דיכוי וחוסר ידיעה כיצד להביא אותם לביטוי מאחר שהייתה התייחסות לאורך הדרך להשתקפות של הכלל בדמות שלו. היינו שבהתמודדות עם הילד ראינו עד כה את ההד של התודעה הקולקטיבית יותר מאשר את האיכויות שבו ואת צרכיו. (גם בזה נעמיק בהמשך רק בקצרה נציין שביחסים בין הורה לילד כמו גם בין מורה לתלמיד, הצעיר יכול להגיע למקום חסר חיות כאשר הוא חש (בתת מודע) שאין ביכולתו להכיל את הקשר, זאת אומרת שההורה\מורה לא מדבר אליו. זאת למרות שהיה ניסיון כנה להשפיע אולם ההשפעה לא התאימה את עצמה לצעיר).

נשמח בתגובות

 

כותב – יהב בלייכר

Leave a Reply