זאת חנוכה

ליום האחרון של חנוכה קוראים 'זאת חנוכה' על שם סיום פרשת הנשיאים שקוראים בו (במדבר ז): זאת חנכת המזבח ביום המשח אתו:

ואמרו חכמים דרך רמז: זאת חנוכה – עיקרה ותקפה של חנוכה. לפי שהוא יום השמיני, וכל חוזק הימים הקודמים – הכל הוא ביום השמיני:

יום השמיני רומז תמיד לנצח שאינו מוגבל והוא למעלה מן הזמן. שבעה ימים – זה גבולו של הזמן; ויום השמיני, כבר הוא יוצא מגבולו ולמעלה ממנו:

ויום זה הוא מכוון כנגד שמיני עצרת שלאחר שבעת ימי החג. שיש בו מכל מה שיש במועדים שלפניו, מענין כפרה של הימים הנוראים ומענין שמחה של החג, (ראה לעיל בפרק שמיני). אף 'זאת חנוכה' שהוא היום השמיני של ימי החנוכה, כולל כל שמחה וישועה הלל והודאה שבכל הימים הקודמים:

שמונת ימי חנוכה לרמז על שבת חודש ומילה

למה קבעו החג דווקא שמונה ימים למרות שהיה הנס לכאורה ז' ימים (כפי הקושיה המפורסמת של הבית יוסף)? ועונה על כך החיד"א שבשמונה ימים רמוז הענין של חנוכה שהוא גזירת היונים חודש שבת ומילה, כי בשמונה ימים יש תמיד שבת אחת וכן תמיד בחנוכה יש ראש חודש טבת, וכן שמונה ימים הם רמז לברית וכן כתיב זאת בריתי אשר תשמורו וכתיב זאת חנוכת, ואם כן יום השמיני של חנמוכה שהוא זאת חנוןכה מכוון כנגד מצוות ברית  מילה.

סוד זאת חנוכה

כתב המגיד ממזריטש על הפסוק "זאת עולת חודש בחדשו", כי ישנם ב' הנהגות בעולם. א) הנהגת הטבע מז' ימי בראשית, והנהגה זו נקראת ז' כי היא מסודרת מז' ימי בראשית. ב) הנהגה מעל לגדר הטבע הנעשית רק בכח התורה והיא נקראת א"ת, משום שהנהגה זו היא על ידי אותיות התורה הקדושה שהם מא' ועד ת' (וגם לדעת שגם בקליפה הקשה ביותר ת' שהיא 400 איש דעשו יש את אלופו של עולם ולכן כל את בא לריבוי, שבא להכיר במציאות אלופו של עולם בהעלם של העולם).

והנה שני ההנהגות ביחד הם סוד "זאת" וזה סוד "זאת עולת חודש בחודשו", פירושו מלבד הנהגת הטבע של ימי החודש אפשר לעלות את הנהגת החודש להנהגת התורה.

עפ"י האמור מפרש המגיד מאמר חז"ל "קבעת עיתים לתורה" דהיינו האם שינית את טיב הזמן על ידי הכנסת א"ת דזאת בזמן.

ועל זה כתוב "איש בער לא יבין וכסיל לא יבין את זאת", כי הכסיל אכן מבין את הנהגת הטבע המסודרת מז' ימי בראשית הנקראת ז' מתיבת זא"ת, אך את ההנהגה שלמעלה מגדר הטבע הנקראת א"ת מזאת, אין הוא מבין, וזהו וכסיל לא יבין את זא"ת כלומר שאינו מבין את הנהגת א"ת מזאת.

ישועת חנוכה בסוד זאת

ועתה בא וראה כי הישועה בחנוכה היתה בבחינת זאת דהיינו ישועה אחת בדרך הטבע מה שהחשמונאים נלחמו ביוונים בכח צבאי ונצחום ניצחון בדרך הטבע המלובש באות ז', ונס הדלקת הנרות שהיה בבחינת א"ת דזאת מחוץ לגדר הטבע.

ומעתה מבואר מנהג ישראל לקרוא שם היום השמיני דחנוכה זאת חנוכה לרמוז כי יום השמיני הוא למעלה ממספר ז' לרמוז על הכח הנפלא שמסר לנו הקב"ה להנהיג את העולם בב' הנהגות שבדרך הטבע וממעל לטבע.

זאת חנוכה רמז לנקודה הפנימית שבכאו"א

שפת אמת ספר בראשית – לחנוכה – שנת ]תרל"ב[

(ליל ח) זאת חנוכה. משמע שעיקר חנוכה יום הח' כי זה עיקר מה שהי' הנס ח' ימים. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר עמ"ש טמאו כל השמנים כו' פך אחד כו' כי רק הנקודה טמונה שיש בכל איש ישראל אשר השי"ת מגין עלי' נשארת כו'. וכלל הדברים כי נקודה חיות הפנימיות הוא שלמעלה מהטבע בחי' שמיני. וזה הנשמה שיש לכל איש ישראל אך המכוון בהבריאה שנקודה זו תתפשט בכל מעשי האדם להפוך הכל להפנימיות כנ"ל. והנה נקודה זו נשארת. אבל היה הנס שנתפשטה לכל הז' מדות ולכך אין קושיא מה נס הי' ביום א'. כי גם זה צורך גבוה כי בלי ההתפשטות כשהיא לעצמה מה תועלת ויתרון יש בה משהי' קודם הבריאה. וכשעשה הקב"ה נסים. והאירה לכל הז'. נעשה ח' ימי חנוכה כנ"ל. ופירוש זאת חנוכה הוא שנקודה הנ"ל שהיא למעלה מהשגה והסתכלות. נתפשטה עד בחי' הקרובה אל האדם ביותר ונקראת זאת שנגלית ונראית לאדם וגם בה נתפשט נס חנוכה כנ"ל. והיא כל השלימות מעולם עליון שאין בה השגה עד עולם התחתון הנראית כנ"ל.

(ספר שערי צדק – הקדמה

והמדה הזאת נקרא – זאת, וזאת הברכה אשר ברך משה איש האל"הים וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם וסימן להניח ברכה אל תוך ביתך והנני רומז לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת וזה סוד גדול מסודות האמונה יסוד זה נקרא מלכות נקרא זאת לפי שכל גנזי המלך בידה מא' ועד תי"ו זאת נחלת עבדי י"י וצדקתם מאתי נאם י"י את י"י אלה"יך תירא זאת עולת חודש בחדשו ויהודה ירש אותה וזכה למלכות וז"את ליהודה ויאמר ודוד מכריז זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי לפי' הצדיקים הם נדבקו במדה זאת לכך נקרא זאת התורה אשר שם משה וכל כהן גדול שנכנס לפני ולפנים ביום הכפורים אינו נכנס אלא על מדה זאת והסוד בזאת יבא אהרן אל הקודש שאם אינה נכנסת עמו לא יפיק כלום מכל צרכיו ולא יראה פני המלך יתברך אלא על ידי מדה זאת וזה שאמר כי אם בז"את יתהלל המתהלל והסוד הגדול אנה הלך דודך היפה בנשים אנא פנה דודך ונבקשנו עמך כלומר אם אנו רוצים לבקש פני השם יתברך לא נוכל להשיגו אלא עמך והיה כל מבקש י"י יצא אל אהל מועד ונועדתי לך שם ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם מי זאת הנשקפה כמו שחר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא. לעת מצא ממש .



Leave a Reply